שוני בכישורי העובדים עד כה הנחנו שכל העובדים זהים. למעשה, קיימים הבדלים ניכרים ביכולתם של פרטים שונים לתרום לתפוקה בענפים שבהם הם עובדים. ניתן להצביע על.

שוני בכישורי העובדים עד כה הנחנו שכל העובדים זהים. למעשה, קיימים הבדלים ניכרים ביכולתם של פרטים שונים לתרום לתפוקה בענפים שבהם הם עובדים. ניתן להצביע על סוגים שונים של כישורים רלוונטיים לעבודות שונות. לדוגמה: בחברת היי-טק, היכולת החישובית או היכולת לפתור בעיות הן הכישוריים הרלוונטיים, ואילו במפעל תעשייתי יכולת טכנית עשויה להיות חשובה יותר, ובענפי ספורט גובהו וזריזותו של העובד הם הגורמים הקובעים. הבדל חשוב בין הכישורים שמנינו הינו יכולתו של המעביד להבחין בהם. קל לבחון את גובהו ואת משקלו של הספורטאי, ובאמצעים פשוטים יחסית ניתן לבחון את יכולתו הפיזית של העובד, אך קביעת מידת האינטליגנציה מורכבת יותר. ליכולתו של המעביד להבחין בכישוריו של העובד יש השפעה מכרעת על פערי השכר לפי רמות ההשכלה ושונות השכר בתוך קבוצות השכלה בהתאם לכישורי העובדים.

שוני בכישורי העובדים בהיעדר יכולת להבחין בכישורי העובדים, ייקבע שכר העבודה על-פי תפוקתם הממוצעת של העובדים בחברה או בענף מסוימים ולא על-פי יכולתו של כל עובד ועובד. מצב זה של אינפורמציה חלקית מיטיב עם חסרי הכישורים אך פוגע בבעלי הכישורים הרלוונטיים. עובדים יכולים לאותת על כישוריהם באמצעות רכישת השכלה, אף כי פעולת האיתות עשויה לשפר את מצבם של העובדים המוכשרים, שיפור זה כרוך בהוצאות והוא על חשבונם של העובדים חסרי הכישורים, על-כן ייתכן שהשימוש בלימודים לשם איתות מקטין את סך התפוקה במשק ומגדיל את אי-השוויון כך שרווחת העובדים נפגעת. במסגרת פרק זה נציג מודל פשוט יחסית אשר יבחן את התהליכים הקובעים את הפרשי השכר במשק כאשר העובדים נבדלים בכישוריהם ונבחין בין מצבים של אינפורמציה מלאה, כאשר המעבידים מזהים במדויק את כישורי העובדים ומשלמים שכר בהתאם. לבין מצב של אינפורמציה חלקית שבו המעבידים אינם מזהים את כישורי העובדים באופן ישיר.

שוני בכישורי העובדים - הנחות המודל
נניח שניתן לדרג את העובדים לפי מדד יחיד המדרג את כושר הייצור שלהם,θ. עובד בעל רמת כישורים , θ, גבוהה יותר יכול לייצר יותר בכל ענף שבו יעסוק. רמות הכישורים האפשריות הן. נניח שהתפלגות הכישורים באוכלוסייה הנה כזו ששיעור ןγ מהעובדים במשק, הינם בעלי כישורים θi, כאשר , לשם נוחות נניח כי רמת הכישורים הממוצעת באוכלוסייה שווה ל-1 כלומר: בנוסף להבדילים בכישורים העובדים נבדלים גם ברמת ההשכלה שלהם. אך בעוד שההבדלים בכישורים הם מולדים והעובד יכול לבחור אם לרכוש השכלה אם לאו. לשם פשטות נניח כי קיימות רק שתי רמות השכלה אפשריות, כאשר נסמן ב-1 את רמת ההשכלה הגבוהה וב-2 את רמת ההשכלה הנמוכה. כל עובד חי שתי תקופות בלבד ורכישת השכלה קשורה לויתור על תקופת עבודה שלמה.

אנו מניחים כי במשק M פירמות זהות ולכולן אותה פונקציית ייצור וכי פונקציית הייצור של הפירמה הטיפוסית היא : כאשר: מספר העובדים בעלי השכלה ורמת כישורים θi המועסקים על-ידי הפירמה. - מספר העובדים חסרי השכלה בעלי כישורים θi המועסקים על-ידי הפירמה. ניתן לראות כי בפונקציית הייצור הזו עובדים חסרי השכלה הינם תחליפים מושלמים זה לזה בייצור, כלומר, החלפת עובד אחד ברעהו איננה משפיעה על התפוקה. אשר לעובדים משכילים, הרי הם תחליפים בהתאם ליחס כישוריהם.

לדוגמה, החלפת בעל כישורים 2=θ בשני עובדים בעלי כישורים 1=θ לא תשפיע על תפוקת הפירמה. לגבי שני גורמי הייצור המצרפיים של סך המשכילים וסך הבלתי משכילים , אנו מניחים עקומות שוות-תפוקה רגילות. שני הגרפים שבתרשים מתארים את יחסי התחלופה בין גורמי הייצור השונים. שימו לב, שעל-פי הנחה כישורי העובדים משפיעים על התפוקה רק אם העובדים משכילים ואין להם השפעה כלל אם העובדים אינם משכילים. ניתן להצדיק הנחה זו בכך שהעובדים שאינם משכילים מועסקים בדרך כלל בעבודות פשוטות יחסית, שאינן דורשות כישורים מיוחדים.

הפרטים במשק חיים שתי תקופות. בתקופת חייהם הראשונה בוחרים הפרטים במשק אם לרכוש השכלה. רכישת ההשכלה נמשכת על פני תקופה אחת והיא דורשת ויתור על הכנסות מעבודה במהלך תקופה זו, כלומר פרט שרוכש השכלה אינו יכול לעבוד בתקופה הראשונה והוא עובד רק בתקופה השנייה. עובד בעל רמת השכלה נתונה מוכן לעבוד בכל שכר. עתה נבחן את תהליך קביעת השכר במשק תחרותי בו יש Mפירמות זהות המתחרות על העובדים ומחליטות כמה עובדים מכל סוג לשכור. נסמן את סך העובדים במשק ב- Nכך ש- Nγi הוא מספר העובדים עם כישורים θi . העובדים מחליטים כמה השכלה לרכוש בהתאם לכישוריהם ומוכנים לעבוד בכל שכר אשר יוצע להם.

החלטות הפרטים והפירמה תלויות במידע העומד לרשותם. אנו מניחים כי כל עובד יודע את כישוריו הוא עוד בטרם החל לעבוד, אך לגבי הפירמות נבחין בין שני מקרים : א. מידע מושלם - במקרה זה, הפירמות יודעות מהם הכישורים של העובדים המועסקים על ידן. מידע זה מאפשר לפירמה להציע רמות שכר שונות לעובדים, בהתאם ליכולתם הנצפית. ב. מידע חלקי ולא סימטרי - במקרה זה המעביד איננו יכול להבחין בכישורי העובד בעת קבלתו לעבודה וקביעת שכרו. ועל-כן יבסס את תשלום השכר על אמונותיו ביחס לכישורי העובדים. לעומת זאת, העובד יודע את כישוריו.

שוני בכישורי העובדים – מידע מושלם וסימטרי
המידע המושלם מאפשר למעסיקים לקבוע שכר לכל עובד בהתאם לכישוריו ולהשכלתו. בשוק תחרותי, פירמה בודדת מתייחסת כנתון לשכרם של העובדים מכל סוג ובכל רמת כישורים, והיא תקבע את מספר העובדים בכל רמת כישורים והשכלה שברצונה להעסיק.גם מחיר המוצר נתון לפירמה הבודדת ולשם פשטות, נניח כי הוא שווה ל-1 בעיית הפירמה היא אם כן : פירמה המשיאה את רווחיה, תשווה את ערך התפוקה השולית של העובדים מכל סוג. על כן, בפתרון פנימי בו הפירמה מעסיקה עובדים מכל רמות הכישורים מתקיים:

שוני בכישורי העובדים – בעיית הפירמה
כאשר : wi1 - הינו שכרו של עובד משכיל בעל רמת כישורים i. w2 - הינו שכרם של העובדים הבלתי משכילים. בשל הנחות התחלופה ברור כי פירמה תעסיק שני עובדים בלתי משכילים בעלי כישורים שונים רק אם יהיה להם אותו שכר, והיא תעסיק שני עובדים משכילים בעלי כישורים שונים רק אם יחסי השכר ביניהם שווים ליחסי הכישורים. אנו רואים על כן כי בפתרון פנימי העובדים המשכילים מקבלים שכר שהינו פרופורציונלי לכישוריהם. בעוד שהעובדים שאינם משכילים מקבלים שכר אחיד.

שוני בכישורי העובדים – בעיית הפירמה
נסמן את השכר של עובד משכיל בעל כישורים ממוצעים כ wm1 ונקבל : אנו רואים כי wm1 הוא שכרו של עובד משכיל אשר כישוריו שווים לרמת הכישורים הממוצעת באוכלוסייה θm=1. בהתאם לכך, שכרו של עובד משכיל בעל כישורים θi, שווה ל- θiwm1. מכאן, שמספיק לקבוע את רמת השכר של עובד משכיל בעל רמת כישורים ממוצעת, wm1, כדי לתאר את התפלגות השכר של כל העובדים המשכילים. באופן דומה,w2 , מתאר את שכרם של כל העובדים שאינם משכילים ללא תלות בכישוריהם. מטרתינו היא לקבוע את ערכי w2 ו- wm1 של שיווי-משקל .

שוני בכישורי העובדים – בעיית העובד
עובד בעל יכולת נתונה יבחר θi ברמת ההשכלה הגבוהה, אם הערך הנוכחי של הכנסותיו יהיה גבוה מן הערך הנוכחי של הכנסותיו אם יבחר שלא לרכוש השכלה. אם אי-השוויון הזה מתהפך, עובד זה יבחר שלא להשקיע בהשכלה, ואם קיים שוויון, אזי הוא יהיה אדיש לשאלה אם לרכוש השכלה או לא לרכוש השכלה. בהתאם לסימונים לעיל שכרו של פרט בעל רמת כישורים θi הוא: θi wm1 . בהתאם לכך: או בהתקיים תנאי זה, יבחר פרט בעל כישורים θi לרכוש השכלה.

שוני בכישורי העובדים – בעיית העובד
אנו רואים אפוא, כי עבור ערכים נתונים של w2 ו- wm1 קיימת רמה קריטית כלשהי, θs, כך שכל העובדים בעלי יכולת גבוהה מ- θs, יבחרו לרכוש השכלה, שאר העובדים בעלי יכולת נמוכה יותר יעדיפו לא לרכוש השכלה, ואילו אלה בעלי רמת היכולת θs יהיו אדישים בין רכישת השכלה ואי רכישת השכלה. הערך הקריטי , θs נקבע במודל באופן אנדוגני יחד עם רמות השכר.

שוני בכישורי העובדים – שיווי המשקל
שיווי המשקל במשק נקבע על ידי שלושת הפרמטרים w2 wm1 ו θs ולכן נקבל את תנאי שיווי המשקל: עבור i=s עבור i<s עבור i>s והשכר

שוני בכישורי העובדים – שיווי המשקל
והשכר וניקוי השווקים

שוני בכישורי העובדים – הסבר תנאי שיווי המשקל
התנאי הראשון מתאר מצב של אדישות בין רכישת השכלה ואי-רכישת השכלה ועל כן העובדים אשר ירכשו השכלה מתוך אלה שרמת כישוריהם היא θs ,יכול להיות כל מספר בין 0 ו-Nγs. שהוא מספרם של עובדים אלו באוכלוסייה. התנאי השני מתאר מצב בו כל העובדים ברמת הכישורים θi מעוניינים לרכוש השכלה ולכן מספר העובדים המשכילים בכל קבוצת כישורים שווה לשיעורם באוכלוסייה, Nγi . התנאי השלישי מתאר מצב בו כל העובדים ברמת הכישורים θi אינם מעוניינים לרכוש השכלה ולכן מספר העובדים המשכילים בכל קבוצת כישורים שווה לאפס.

שוני בכישורי העובדים – הסבר תנאי שיווי המשקל
משוואות השכר קובעות את רמות השכר של שיווי-משקל w2 ו-m1 w על-פי הדרישה שבהינתן סך העובדים מכל סוג שהפירמה הטיפוסית מעסיקה ערכי התפוקה השולית משתווים לשכר. ולבסוף תנאי ניקוי השווקים מבטא את הדרישה שבקבוצת הכישורים s, בה קיימת אדישות בין לרכוש השכלה לבין לאל לרכוש השכלה, מספר העובדים הבוחרים לרכוש השכלה ברמת השכר של שיווי-המשקל ועוד מספר העובדים שבחרו שלא לרכוש השכלה ברמות השכר של שיווי-משקל משתווה לסך מספרם באוכלוסייה.

שוני בכישורי העובדים – הצגה גרפית
ניתן להציג את הפתרון בצורה גרפית באופן הבא: נבחן תחילה את ההיצע של בעלי הכישורים הגבוהים ביותר, θ1, כל הפרטים בקבוצה זו יבחרו לרכוש השכלה, אם : היחס מייצג את הפער היחסי בשכר בין עובדים משכילים ועובדים שאינם משכילים באוכלוסייה. כל הפרטים בקבוצת הכישורים, θ1 , ירכשו השכלה אם יחס זה גבוה מ שהוא הפער המינימלי אשר עובדים אלה ידרשו על מנת לרכוש השכלה. לעומת זאת, אם יחס זה אינו מתקיים הרי כל הפרטים מקבוצת בעלי כישורים אלו יבחרו שלא ירכוש השכלה.

עקומת היצע העבודה של עובדים משכילים בקבוצת הכישורים θ1
w 1 / 2 ( + r )/ q N g עובדים משכילים

באופן דומה כל הפרטים מקבוצת הכישורים , θ2, יבחרו ללמוד אם ורק אם : אחרת יבחרו שלא ללמוד ועקומת ההיצע שלהם נראית כך:

עקומת היצע העבודה של עובדים משכילים בקבוצת הכישורים θ2
W 1 / 2 ( + r )/ q N g עובדים משכילים

שימו לב כי פרטים מוכשרים פחות דורשים פיצוי גבוה יותר, במונחים של השכר הממוצע של משכילים לעומת בלתי משכילים כיוון ששכרם יחסית לממוצע נמוך יותר. על-ידי צירוף אופקי של עקומות ההיצע של קבוצות הכישורים השונות מתקבלת עקומת ההיצע המצרפי המתוארת בתרשים. אילו כל הפרטים היו זהים, הרי עקומת ההיצע הייתה גמישה לחלוטין, אך כאשר קיים שוני בין הפרטים, הרי עקומת ההיצע עולה משמאל לימין. שיפוע עקומת ההיצע יהיה גבוה יותר ככל שהשונות בין הפרטים גדולה יותר.

עקומת שוק העבודה כאשר קיימים עובדים עם רמות כישורים שונות
D S W 1 / 2 ( + r )/ q 3 L g עובדים משכילים A A'

נקודה A בתרשים מייצגת את נקודת שיווי-המשקל. בשיווי-משקל זה כל בעלי הכישורים הגבוהים θ1 בוחרים ללמוד, בעוד כל בעלי הכישורים הנמוכים θ3 בוחרים שלא ללמוד, ובעלי הכישורים θ2 אדישים אם ללמוד או לא ללמוד אך כמות הלומדים בקרב קבוצה זו תיקבע על-ידי הביקוש. אנו רואים כי בשיווי-משקל זה הפרשי השכר אשר מתקבלים בשיווי משקל כלומר היחס, , מפצה במדויק את הפרטים בקבוצה השולית. כלומר, הערך הנוכחי של ההכנסות של פרטים אלה מקבלים במהלך חייהם יהיה זהה בין אם ילמדו או לא ילמדו. (ולכן באיור חלקם בוחרים ללמוד, וחלקם בוחרים לא ללמוד). לעומת זאת, פרטים בעלי כישורים גבוהים יותר מקבלים פיצוי יתר על השקעתם, הם מקבלים פיצוי מעבר למינימום הנדרש להם על-מנת שירכשו השכלה. פער זה מהווה רנטה כלכלית, שהיא למעשה תמורה עבור הכישורים של הפרטים ולא פיצוי בעבור רכישת ההשכלה.

שוני בכישורי העובדים – סיכום
התמורה לכישורים גבוהה יותר, ככל שהכישורים נדירים יותר. כך לדוגמה, שחקן כדורסל מקבל פיצוי הן על העובדה ש גובהו מעל שני מטרים (כמה פרטים באוכלוסייה ניחנו בגובה כזה?) והן בגלל כישרון המשחק שלו. שימו לב שאילו כל האוכלוסייה הייתה בעלת כישורים גבוהים, היה מתקבל שיווי-משקל בנקודה שבה אין תמורה לכישורים כיוון שאלה אינם במחסור והפיצוי הוא רק עבור השכלה. כי בניגוד למצב שבו עקומת הביקוש יורדת, הרי הקבוצה השולית מקבלת את הפיצוי רק עבור ההשכלה ולא עבור הכישורים. לעומת זאת, הקבוצות האחרות מקבלות את פיצוי היתר, את הרנטה הכלכלית, והן מקבלות גם פיצוי עבור הכישורים ולא רק עבור רכישת ההשכלה.

שוני בכישורי העובדים – סיכום
חשוב לציין כי בניגוד למקרה שדנו בו בתחילת היחידה בו הנחנו כי כל הפרטים זהים, הרי כאשר יש שונות בין הפרטים הביקוש משפיע לא רק על מספר הלומדים והעובדים המשכילים אלא גם על יחס השכר בין עובדים משכילים לבלתי משכילים הסיבה לכך היא שככל שגדל הביקוש לאנשים משכילים מצטרפים לקבוצת המשכילים אנשים מוכשרים פחות, אשר להם עלות גבוהה יותר לרכישת השכלה ולכן צריך לתת להם פיצוי גבוה יותר. העלייה בהפרשי השכר בעקבות העלייה בביקוש תהיה חריפה יותר ככל שהאוכלוסייה הטרוגנית יותר וגמישות ההיצע נמוכה. לעומת זאת, ככל שהאוכלוסייה הומוגנית יותר, כך נהיה קרובים יותר למודל של עקומת היצע גמישה.

שוני בכישורי העובדים – מידע חלקי ולא סימטרי
כאמור, יכולת ההבחנה של המעביד בכישוריו של העובד איננה תמיד פשוטה, ולעיתים קרובות המעסיקים אינם יודעים מהן היכולות של העובד כאשר הם שוכרים אותו לעבודה וקובעים את שכרו. עתה נניח מבנה אינפורמציה שלפיו כל פרט במשק מודע לכישוריו, אך המעבידים אינם יכולים להבחין בכישורי עובד מסוים (אף כי ידועה להם התפלגות הכישורים באוכלוסייה). האינפורמציה היא א- סימטרית מכיוון שליחידות כלכליות שונות במשק יש מידע שונה על כישורי העובדים, לפער זה במידה יש השפעה רבה על החלטות התעסוקה, קביעת השכר של המעבידים וכן על בחירת רמת ההשכלה של העובדים. לפישוט הדיון, נניח כעת כי להשכלה אין כל השפעה על הייצור וכי תפוקתו של העובד היא פונקציה של כישוריו בלבד. אף כי הנחה זו אינה מציאותית, היא מאפשרת למקד את תשומת הלב בהשפעת מבנה האינפורמציה על שיווי-המשקל. בפרט, נראה כי לפרטים כדאי לרכוש השכלה גם אם להשכלה אין כל השפעה על התפוקה. בהתאם להנחה זו, פונקציית הייצור של הפירמה הטיפוסית הינה:

בהתאם להנחה זו, פונקציית הייצור של הפירמה הטיפוסית הינה: כאשר : θi - התפוקה השולית (והממוצעת) של עובד מטיפוס i. - li מספר העובדים מטיפוס i שהפירמה מעסיקה. שימו לב שעל-פי ההנחה מספר העובדים שפירמה מעסיקה מכל סוג אינו משפיעה על תפוקתה השולית תחילה נניח כי לפרטים אין אפשרות לרכוש השכלה. מאחר שהמעסיקים אינם מבחינים בכישורי העובדים, לא ניתן להתנות את השכר בתכונה כלשהי של העובדים. על כן כל העובדים יקבלו את אותו שכר ,w. בשיווי משקל בו כל המעבידים משלמים אותו שכר ניתן להניח כי שהעובדים מתחלקים בין המעבידים באופן שווה, איכות העובדים של כל מעביד תהיה . אם מעביד מסוים יציע שכר גבוה מ- וימשוך אליו את כל העובדים אזי תפוקתם הממוצעת תהיה ולמעביד ייגרמו הפסדים. לעומת זאת אם מעביד יציע שכר הנמוך מ- הרי לא יוכל להשיג עובדים כלל.

לכן נוצר שווי משקל בו רווחי כל פירמה שווים לאפס ולאף אחת מהפירמות אין תמריץ לצמצם או להגדיל את התעסוקה. וכל פירמה אדישה ביחס למספר העובדים שהיא מעסיקה. שיווי-משקל זה מתאפיין בכך שהעובדים המוכשרים יותר מקבלים פחות מאשר התפוקה השולית שלהם, והעובדים המוכשרים פחות מקבלים יותר מאשר התפוקה השולית שלהם. מאחר שהעובדים מודעים לכישוריהם, אזי העובדים המוכשרים יחפשו דרך שבה יוכלו לספק למעביד אינפורמציה שתשכנע אותו כי כישוריהם גבוהים יותר מן הממוצע והם זכאים לקבל פיצוי כספי מתאים. כתוצאה מכך נוצר תמריץ ליזמים לבנות מנגנון שיאפשר לפרטים לאותת על כישוריהם. נתאר עתה את ההשלכות של מנגנון האיתות כאשר במשק יש שני טיפוסי עובדים בלבד כלומר, θ1 ו- θ2 כאשר θ2 < θ1, וחלקם של העובדים המוכשרים באוכלוסייה הוא γ, בעוד שחלקם של העובדים שאינם מוכשרים הוא γ-1. הניחו כי המקרה ההתחלתי הוא ללא כל מיון כך שהתפוקה השולית של העובד הממוצע שווה לשכרו, כלומר :

אזי השכר המוצע לעובד המוכשר נמוך מתרומתו לתפוקה הממוצעת, θ1 > w1 , ולעומת זאת שכרו של העובד שאינו מוכשר גבוה מתרומתו לתפוקה הממוצעת, θ2 < w2. נבחן עתה ("מכונת מיון") המאפשרת לכל עובד לאותת על כישוריו תמורת הוצאה קבועה, c . נניח כי בעזרת סדרה של מבדקים ובחינות המיון מתבצע במדויק, כלומר רק אנשים בעלי הכישורים הגבוהים מצליחים לעבור את הבחינות בעוד שכל הפרטים בעלי הכישורים הנמוכים נכשלים בבחינות המיון. נניח גם כי איכות הנבדקים ויכולת הייצור שלהם אינה מושפעת כלל מן המבדקים. ניתן להשוות זאת למכונה שממיינת תפוחים בבית האריזה על-פי גודלם. היא עושה זאת בצורה מדויקת ואיננה פוגמת באיכות התפוחים. ניתן לחשוב כי תהליך דומה מתקיים גם במערכת ההשכלה הגבוהה. תמורת עלות ניכרת במונחים של שכר לימוד וויתור על הכנסה נכנסים תלמידים למסגרת אקדמית בה הם עוברים בחינות ורק אלה העוברים את הבחינות מקבלים תעודה. במציאות, המערכת האקדמית אינה מזהה את הכישורים במדויק וייתכן גם כי היא מוסיפה ידע מהותי, אך אין ספק שקיים במערכת זו גם אלמנט של מיון.

נתייחס לרמות שכר נתונות w1,ו- w2 וכן הוצאת מיון נתונה,c, החלה על הפרט ונבחן תחילה את החלטות הפרטים האם לרכוש השכלה או לא לרכוש השכלה. לשם פישוט אנו מניחים כי w1,ו- w2 מייצגות את סך השכר שהעובדים מצפים לקבל במהלך חייהם. פרטים בעלי כישורים שונים יקבלו החלטה שונה ביחס לכדאיות ההשקעה. ראשית ברור כי עובד שאינו מוכשר לא יבחר מרצונו להיכנס למכונת המיון הסיבה לכך היא כי מכונת המיון מדויקת ועל כן תזהה בוודאות את כישוריו הנמוכים וכתוצאה מכך לא יקבל תעודה המצביעה על כך שעבר את הבחינות. בהיעדר תעודה כזו המעבידים ישלמו לו את השכר w2. אך את השכר הזה יכול היה הפרט להשיג גם אם לא היה לומד כלל וחוסך את הוצאות המיון. לעומת זאת עובד מוכשר יהיה מוכן לשאת בהוצאת המיון,c, אם תוספת השכר שאותה יקבל כתוצאה מהמיון w1- w2 עולה על הוצאת המיון,c .

נבחן עתה את שיקולי המעבידים. כל מעביד יכול לבחור כמה לשלם לעובדים מסוגים שונים, כלומר בערכי w1,ו- w2 הרצויים לו. וכן כמה עובדים הוא מוכן להעסיק בכל רמת שכר. הצעות השכר של המעבידים תלויות באמונות שבהם הם מחזיקים ביחס לאיכות הממוצעת של עובדים בעלי תעודה. מכיוון שהתפוקה השולית של העובדים קבועה מעביד לא יציע שכר גבוה יותר מתוחלת התפוקה שבה הוא מאמין כיוון שאז יפסיד. נבחן עתה שיווי-משקל אפשרי אחד בו כל המעבידים מציעים לעובדים בעלי תעודה את השכר θ1 =w1 ולעובדים שאינם בעלי תעודה את השכר θ2 =w2. כדי שתוצאה זו תוכל להתקיים כשיווי-משקל חייבים להתקיים התנאים הבאים :

תנאי שיווי משקל כאשר המידע חלקי ולא סימטרי
לפירמות אין תמריץ לשנות את מספר העובדים שהן שוכרות, בהינתן האמונות על כישורי העובדים. לפירמות אין תמריץ לשנות את השכר, בהינתן האמונות על כישורי העובדים ורמות השכר שמציעות פירמות אחרות. הפרטים בוחרים את רמות ההשכלה האופטימליות, בהינתן הצעות השכר של המעבידים. אמונות המעבידים על כישורי העובדים מתאמתות. נראה כי שיווי-משקל כזה קיים אם מתקיים התנאי ש : כדי להוכיח זאת נציין תחילה שברמות השכר המתוארות כל העובדים המוכשרים בוחרים ללמוד ויזכו בתעודה ואילו כל העובדים שאינם מוכשרים יבחרו שלא ללמוד ועל-כן לא יזכו בתעודה. כתוצאה מכך, האיכות הממוצעת של כל עובד בעל תעודה היא θ1 והאיכות של כל עובד שאינו בעל תעודה היא θ2 .

מכאן שמעבידים שהציעו את רמות השכר θ1 =w1 ו- θ2 =w2 יגלו שאמונותיהם כי בעלי תעודה הם בעלי הכישורים הגבוהים מתאמתות. בנוסף לכך לאף מעביד אין תמריץ לשנות את התעסוקה כיוון שהשכר המשולם שווה בדיוק לתפוקת העובדים. לבסוף, לאף מעביד אין תמריץ לסטות מהדגם הכללי ולהציע הצעת שכר שונה מ- θ1 =w1 ו- θ2 =w2. למשל מעביד שינסה להוריד את השכר לעובדים משכילים ל- θ2 =w2 כדי להגדיל את רווחיו, יגלה כי נשאר ללא עובדים משכילים בעוד שמעביד אשר ינסה להעלות את השכר לעובדים מוכשרים מעל θ1 =w1 על-מנת למשוך עובדים בעלי כישורים יגלה כי הוא צובר הפסדים. שיווי המשקל המתואר לעיל מכונה שיווי משקל מפריד (Separating equilibrium) כיוון שהוא מאפשר למיין את העובדים לפי כישוריהם ולשלם להם שכר בהתאם.

אך שיווי משקל כזה עשוי שלא להתקיים אם הוצאות המיון, גבוהות מידי כלומר c>θ2 -θ1. במקרה זה, לפרטים המוכשרים לא כדאי לרכוש השכלה מאחר שאינם מקבלים פיצוי מספיק במונחי שכר עתידי על ההוצאה הכרוכה בכך. בשיווי-המשקל, הפירמות יציעו הצעה יחידה של שכר לכל העובדים פירמה שתסטה ותציע θ1 =w1 וכן θ2 =w2 , לא תמשוך אליה עובדים משכילים משום שאלה אינם בנמצא, ואילו עובדים בלתי משכילים לא ירצו לעבוד בפירמה זו כאשר שאר הפירמות מציעות שכר גבוה יותר, . כדי למשוך עובדים משכילים, תצטרך הפירמה להציע שכר הגבוה מ- θ1 , אבל אז היא תפסיד ולכן לא תעשה זאת. מכאן שלאף פירמה אין תמריץ לשנות את השכר. בהינתן שכר זה, לאף עובד אין תמריץ לרכוש השכלה, ולכן אמונת המעבידים שתפוקת העובדים שהם מעסיקים שווה ל- תתאמת. בדיעבד, אין לפירמה שום תמריץ לשנות את התעסוקה. ועל כן, כל התנאים לשיווי-משקל מתקיימים. שיווי-משקל זה נקרא שיווי-משקל עם חוזה אחיד ( pooling equilibrium).

שיווי-משקל זה נקרא שיווי-משקל עם חוזה אחיד ( pooling equilibrium). כאשר בוחנים את ההבדלים בין שני סוגי שיווי-המשקל אנו רואים כי בשיווי-המשקל המפריד קיימות שתי קבוצות שכל אחת מהן מקבלת שכר שונה, ואילו בשיווי- המשקל האחיד כולם מקבלים אותו שכר. מאחר שהנחנו כי תפוקת העובדים אינה תלויה בכמות ההשכלה שלהם הרי שתפוקת העובדים אינה מושפעת מקיומה של מכונת המיון ולכן לא קיים הבדל בתפוקה לעובד בין שני סוגי שיווי-המשקל. אבל ההכנסה הנקייה של העובדים המשכילים תלויה גם בהוצאות המיון המוטלות עליהם, ואם אלה נלקחות בחשבון - הרי התפוקה המצרפית יורדת. כלומר ייתכן כי בישיווי משקל מפריד תהיה תפוקת המשק נמוכה יותר ולא רק העובדים הפחות מוכשרים מפסידים אלא גם העובדים המוכשרים.

תנאי זה מתקיים תמיד אם יש שיעור גבוה יחסית של עובדים מוכשרים. מכאן, שהנהגת מכונת המיון יכולה לפגוע בכל העובדים במשק, וכך-לפגוע ברווחת המשק. בהנחות האלה, אין כל הצדקה כלכלית לסבסוד הלימודים, כגון הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה לרמה נמוכה אשר משמעותה כי מימון הוצאות ההכשרה מוטל על משלם המיסים, כולל על אלו שאינם לומדים. מסקנה זו אינה תלויה בהנחה החזקה שלפיה ההשכלה אינה משפיעה על התפוקה, וכל מה שנדרש הוא כי לאיתות יש ערך לפרט אך לא לחברה. בתנאים של אינפורמציה א- סימטרית, כאשר פרטים מוכשרים רוכשים השכלה ומעלים עקב כך את תפוקתם, אזי שכרם עולה לא רק במידת הגידול בתפוקתם של פרטים אלה, אלא בנוסף לכך גם בשל ההכרה של המעבידים בכישוריהם. לכך יש תמורה פרטית, אך לא בהכרח תמורה חברתית. רק כאשר המיון מאפשר הקצאה יעילה יותר של העובדים, למשל העברת המוכשרים לתפקידי ניהול והפחות מוכשרים לתפקידי ייצור יש למיון ערך כלכלי וחברתי.

מניתוח זה ברור כי יש להבחין בין כדאיות ההשכלה לפרט לבין כדאיות ההשכלה לחברה, וכי ניתן להצדיק סבסוד ההשקעה בהשכלה רק אם התשואה לחברה גבוהה מן התשואה לפרט. ראינו בתחילת היחידה כי ככל שפרט משכיל יותר, כן הכנסתו גדלה; משוואת Mincer הראתה כי כל שנת השכלה נוספת מעלה את השכר בכ-% 8 -10%. השאלה הנשאלת היא האם כל שנת השכלה מגדילה גם את תפוקת העובד בשיעור זה, או שמא מדובר גם על איתות של העובד למעסיק על יכולתו הגבוהה יותר של העובד. במציאות קשה למדוד את כישורי העובדים ולכן קשה לזהות את יעילות האיתות ואת חשיבותו בתמריצי הפרטים לרכוש השכלה. מאחר שמקיומו של איתות נגזרת קורלציה חיובית בין השכלה ובין יכולת אישית שלא ניתן לצפות אותה באופן ישיר , כלומר כישור הפרט, הרי שאומדני הרגרסיה הפשוטה שאותם אמד Mincer מטים כלפי מעלה את השפעת ההשכלה על השכר, וזאת מכיוון שחלק מהשפעת ההשכלה הנאמדת ניתנת לייחוס להשפעת הכישורים הקשורים בהשכלה ולא להשפעת ההשכלה עצמה.

על-מנת לאמוד את גודלה של הטיה זו, נעזרים החוקרים במדגמים של תאומים זהים. הרעיון המנחה הוא כי אף כי הכישורים אינם ניתנים לצפייה ישירה, ניתן להניח כי לשני תאומים זהים יש אותה רמת כישורים, אזי אם אחד התאומים רוכש יותר השכלה, ניתן לשייך את ההבדל בשכר בין שני התאומים להבדלים בהשכלה ולא להבדלים בכישורים. מחקרים מוקדמים בתחום זה הצביעו על הטיה גבוהה יחסית, כלומר ההבדל בשכרם של שני תאומים הנבדלים ביניהם בשנת השכלה היה לערך 3% לעומת פער של 8% בכלל האוכלוסייה. אך במחקרים עדכניים יותר התקבלה תוצאה שונה, ונמצא שאין כמעט הטיה. הסיבה לשוני בתוצאות הוא קשור לשאלה מדוע לתאומים זהים השכלה שונה, וכן לצורת ההתייחסות השונה לטעויות מדידה. כיוון שמחקרי התאומים מתבססים על ההפרשים בין השכר וההשכלה של שני האחים הגדלים באותה סביבה ונמצאים באותה מסגרת משפחתית, ההפרשים המתקבלים ברמות ההשכלה וברמות השכר הם נמוכים בדרך כלל. אזי גם טעות קטנה במדידת מספר שנות הלימוד (או התואר הנרכש) יכולה לגרום להטיה כלפי מטה באומדנים של שיעור התשואה להשכלה בקרב תאומים.

מחקרים מאוחרים יותר ניסו לתקן את טעויות המדידה (למשל על-ידי שימוש בדיווחים צולבים של כל אח על השכלת אחיו). כתוצאה מכך הגיעו לאומדנים גבוהים יחסית (כ- 10% ויותר) לעומת אומדניו של Mincer (כ- 8%). דרך אחרת לטפל בבעיית ההטיה הוא לוותר על ניתוח חתך (cross section) ולהסתכל על הנתונים המצרפיים על השכלה והכנסה. אם להשכלה הממוצעת השפעה חיובית על התפוקה הממוצעת באוכלוסייה גדולה, אזי אי-אפשר לייחס להשפעת המיון אשר בעיקרו מעביר הכנסה בין הפרטים, בעוד השפעתו על התפוקה המצרפית מוגבלת.

אכן, אומדנים המבוססים על נתוני שכר והשכלה של עובד ממוצע בסדרות עתיות (time series) בארץ מסוימת, או השוואת השכר וההשכלה של עובד ממוצע בארצות שונות מצביעים על השפעה חיובית של ההשכלה הממוצעת על הכנסה הממוצעת. אבל במחקרים מעין אלו קשה לבודד את התפקיד של ההשכלה ולזהות את הכיוון של הסיבתיות. למשל, בהשוואה בין ארצות, ניתן לראות שההשכלה לעובד בארצות דרום מזרח אסיה ובארצות מזרח אירופה בתקופת המשטר הקומוניסטי הייתה גבוהה, אך התפוקה לעובד במזרח אירופה הייתה נמוכה יותר בשל היעדרם של תמריצים כלכליים מתאימים. מכאן שהשפעת ההשכלה תלויה במידה ניכרת במידת היעילות של השימוש בהשכלה זו, שהיא שונה בארצות שונות. לבסוף, יש גם לציין שעניין סבסוד ההשכלה הגבוהה יכול להיבדק במסגרת רחבה יותר מאשר תרומת העובדים לתפוקה במשק. השכלה עשויה לסייע גם לתקשורת בין פרטים, ליצירת ידע חדש, לאזרחות טובה ולהימנעות מפשע. ובכך להביא להשפעות חיצוניות חיוביות. אך לא ברור כלל מה חשיבותן של השפעות אלה, במיוחד כאשר מדובר בהשכלה גבוהה ומקצועית. האם בוגר משפטים או רואה חשבון אינו מקבל תמורה מספקת מן השוק עבור השקעתו?

D 1 S w / 2 .5 3 100 200 350 עובדים משכילים

שוני בכישורי העובדים עד כה הנחנו שכל העובדים זהים. למעשה, קיימים הבדלים ניכרים ביכולתם של פרטים שונים לתרום לתפוקה בענפים שבהם הם עובדים. ניתן להצביע על.

Παρόμοιες παρουσιάσεις

Παρόμοιες παρουσιάσεις

Σχετικά με το έργο

Σχόλια

Είσοδος

Σύνδεση μέσω των κοινωνικών δικτύων:

שוני בכישורי העובדים עד כה הנחנו שכל העובדים זהים. למעשה, קיימים הבדלים ניכרים ביכולתם של פרטים שונים לתרום לתפוקה בענפים שבהם הם עובדים. ניתן להצביע על.

Παρόμοιες παρουσιάσεις

Παρόμοιες παρουσιάσεις

Σχετικά με το έργο

Σχόλια